"למי יש יותר כבוד? על קוריאנית, עברית וטיסות לא שגרתיות" / מאת דקלה לוי

דמיינו שהתמזל מזלכם. אתם אי שם באחת מחנויות נתב"ג. הכרוז בשדה התעופה כבר קרא בשמכם בתחנונים כמה וכמה פעמים בתקווה שתואילו בטובכם לוותר על כל טוב הדיוטי פרי ולעלות לטיסה שתיקח אתכם אל חצי האי הקוריאני. בטיסה אתם בטח כבר יודעים למה לצפות: דיילות ודיילים לבושים בדיוק מופתי, אנגלית מתובלת במבטא קל, עלונים הפורשים לפניכם את כל אוצרות סיאול וארוחת מטוס שמכינה אתכם למגוון הטעמים שתפגשו אי שם בקוריאה הדרומית. אם תמשיכו עוד מעט פנימה בשרוול המטוס תגיעו ודאי לתא הטייס. לשם כנראה לא תצליחו להיכנס, אבל אם באורח פלא בכל זאת תצליחו לעבור את משמר הדיילים והדיילות תתקלו במחזה מעט מפתיע. דווקא שם, בתא הטייס, במטוס שכל כולו מעופף על טהרת הקוראניות, יושבים הטייס וסגנו – קוריאנים בני קוריאנים, ומתקשרים ביניהם דווקא באנגלית.  וכי למה? מסתבר שלאופי השפה והתרבות יש השפעה גדולה גם על ביטחון הנוסעים. בשנת 1997 התרסק מטוס נוסעים קוריאני על כל נוסעיו. לאחר ההתרסקות, נחקרו נסיבות המקרה, ומהממצאים הוסקה המסקנה הבאה: הטייס הראשי קיבל החלטה שסיכנה את הנוסעים, טייס המשנה שחזה את הסכנה, ניסה להזהיר אותו – אולם היה עדין מידי ומהוסס מידי באזהרה ובצורת דיבורו, מה שגרם לטייס הראשי לבטל את האזהרה, והדבר הסתיים באסון. בשפה הקוריאנית קיימת היררכיה ברורה בין דוברים בשיחה. כלומר, אם צד אחד מבוגר יותר,  או בכיר יותר בחברה, באוניברסיטה ובכל מקום שהוא – באופן מייד השפה שבה יפנו אליו תשתנה. במילים אחרות – הפז"מ מלווה אותך לכל החיים. הדבר מושרש בתרבות עד כדי כך, שהשאלה הראשונה שתשאל אחרי שמכם, תהיה וודאי באיזו שנה נולדתם – הכל כדי שהיררכיית השיחה תהיה ברורה – הבדל של שנה בלבד ישנה את כל סגנון השיחה. ואם נחזור לאותו תא טייס מדובר שבו יושבים אותם שני קוריאנים ומתקשרים דווקא באנגלית, הדבר נעשה ברור יותר. מסתבר שהמעבר משפה שעמוסה בדרגות כבוד לשפה האנגלית, שבה גם אם נתעקש לא נצליח ליצור ריחוק כה רב, הוא זה שמאפשר גם לפחוּתי הפז"מ להביע את דעתם בלי היסוס ואולי אף להציל מטוסים שלמים בעת הצורך. היררכיה מובנית קיימת בשפות רבות, ביניהן שפות אסייתיות שונות אולם בקוריאנית היא חזקה אף יותר. לכל אחד יש תפקיד וכינוי מתאים – הכל בהתאם לגיל, למעמד ולמין של הדובר ושל האדם שאיתו הוא משוחח. שמות פרטיים כמעט אינם בשימוש – קריאה בשם פרטי לאדם שאינו קרוב וששנת לידתו אינה שנת הלידה שלכם – נחשבת כחוסר כבוד. וכדי שחלילה לא תחשבו כחסרי כבוד או נימוס (זה הרי הדבר האחרון שבו ניתן להאשים ישראלים), הנה רשימת כינויים מזורזת וקצרצרה לתייר הישראלי המתחיל:

1.בחורה שפונה לבחור מבוגר ממנה או לאחיה הגדול תפנה אליו בכינוי> אופה oppa (오빠)  (אותו "אופה" מ"אופה גאנגנם סטייל"), אגב, אם הבחורה היא במקרה גם בת זוגו של אותו בחור, תהיה לה נטייה לומר את הכינוי בחמידות יתר- זה גם חלק מהעניין.

2. בחורה שפונה לבחורה מבוגרת ממנה או לאחותה הגדולה תפנה אליה בכינוי> אונני unnie (언니) אגב, אם היא זקוקה לטובה גדולה מהאונני שלה, היא תטרח להאריך את הנייי, כדי שהמסר יעבור חלק. 

3.בחור שפונה לבחור מבוגר ממנו או לאחיו הגדול יפנה אליו בכינוי> היונג hyung (형) . 

4. בחור שפונה לבחורה גדולה ממנו או לאחותו הגדולה יפנה אליה בכינוי> נונה noona (누나)

לפעמים יש משהו מעט מעורר קנאה בשפה כזו שבה כל אחד יודע את מקומו ואת תפקידו: כל ההיונגים והנונות והאוננים והאופות, לא צריכים להתלבט יותר מידי, הם יודעים בדיוק מה לומר ואיך לומר זאת – אלו הרי חוקי השפה. אין "אחי" ואין "חבר". ולכן ברגעי שגעון גדלות, בהם אני קצת חמוצה  על כך שאחי הקטן, או תלמיד כזה או אחר מעזים לכנות אותי, סתם כך בשמי הפרטי, ופונים אליי – כבדרך אגב, בעברית, ללא גינוני כבוד, אני מזכירה לעצמי שלפחות בעסקי האווירונאוטיקה יש לנו קצת יותר סיכוי לנחות בשלום.