"הסיפור של המשפחה שלי בשואה והתנדבות עם ניצולי שואה" / מאת ולריה נסייב (יא8)

רק לפני כמה ימים בודדים ציינו  את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. יום עצוב, מלא כאב וזיכרונות שאותם הניצולים נושאים איתם יום אחרי יום כבר במשך 76 שנים. הזוועות אותם חוו הניצולים פשוט לא ניתנים לתיאור. אני שמעתי מסבתא  על סבא רבא שלי שהיה חייל בצבע האדום בזמן המלחמה, ומה שהיא סיפרה לי פשוט העלה בי צמרמורת. בשנת 1941 סבא רבא שלי יצא למלחמה ולחם שנתיים. אחרי זה קרה דבר נורא, הוא איבד את השמיעה שלו מהתפוצצות שקרתה קרוב אליו, מה ששינה לו את חייו. למרות כל מה שהוא עבר הוא המשיך לסייע לחיילים במלחמה והיה איתם עד סופה. במשך 4 שנים סבא רבא לא ראה את אישתו וילדיו, אבל אחרי שהוא חזר הוא נהיה בן אדם אחר לגמרי... הכעס והכאב השתלטו עליו מה שהשאיר צלקת נפשית ופיזית עמוקה מאוד, אך למרות מה שעבר במלחמה הוא לא שכח ממשפחתו  וניסה להמשיך לחיות כרגיל.

 לסבא שלי היה מזל שהייתה לו משפחה שתתמוך בו ותקשיב. אנשים רבים ששרדו את המלחמה נשארו ללא משפחה, ואין להם מישהו לדבר איתו עד היום. בימנו יש אנשים טובים ועמותות אשר מקיימים עם אותם אנשים שיחות באופן קבוע, בשביל לעזור להתמודד עם מה שהם חוו ועם הכעס והכאב שהם מרגישים. אותן שיחות עוזרות להם לפרוק את המטען הרגשי שלהם ולהרגיש יותר טוב עם עצמם. גם בכיתה שלי יש תלמידה כזו, קוראים לה אביב מידני מכיתה יא'8 , שמקשיבה לניצולי שואה כל שבוע ומקיימת איתם שיחות בשביל לעזור להם. ואפילו מעבר, היא מסייעת יחד עם עמותה לאותם ניצולים אם הם צריכים משהו כמו מצרכים ודברים פשוטים שיכולים לשמח אותם, זה כולל גם אפיית עוגות וחילוקן לאותם אנשים בשביל שאותם אנשים ירגישו את הדאגה שלהם , את האכפתיות והנתינה.  אביב הסכימה לענות על כמה שאלות בשביל לספר על החוויה שלה בתור מתנדבת עם ניצולי שואה. אביב מספרת  למה בעצם היא התחילה לעסוק בזה, ומה שהיא אמרה פשוט זוכה להערכה, היא מספרת שהיא התחילה להתנדב איתם מאהבתה להיסטוריה של המדינה שלנו והקשר שלה לדת, לאמונה ולמולדת. עוד משהו שהניע אותה לעשות את זה, זה להיות שם בשביל האנשים שזקוקים לזה ולא יכולים להיות שם בשביל עצמם. עוד היא הוסיפה עד כמה זה מרגש אותה לעזור לאותם אנשים, עד כמה היא מכילה את אותם אנשים וכך גם הם מרגישים את הסובלנות שלה ואת הרצון שלה להקשיב ולעזור להם , שהם יכולים לשתף אותה בהכל.  שאלנו אותה אם היא ממליצה ללכת ולהתנדב עם ניצולי שואה וגם אנשים מבוגרים אחרים שזקורים לזה. והיא ענתה "כמובן" והוסיפה עד כמה החוויה הזו מרגשת, עוצמתית, סוחפת, מעניינת ועד כמה שזה חשוב לעזור לאחרים. לאנשים שמקבלים את התמיכה והעזרה הזו יש כתף תומכת וזה ממש מקל עליהם כאשר יש להם עם מי לדבר על זה. אז יש לאביב וגם לנו לומר לכולם דבר אחד חשוב... תעזרו לאנשים לפי הצורך והיכולת שלכם, אל תפנו להם את הגב ושזו מצווה ענקית! ואנחנו מודים מאוד לאביב שעושה אותה כל הזמן וגורמת לאחרים אושר ושמחה... אז למה לא לנסות? אם לכולם יהיה רק טוב מזה, ואולי ככה העולם יהפוך למקום הרבה יותר נחמד.